אגדות ילדים הן דרך התומכת בהתפתחותו הנפשית של הילד והדימוי העצמי שלו. הן עוזרת לו להתמודד עם יצריו, עם הרגשות המודחקים שלו, עם קונפליקטים פנימיים ועם מצוקות הקיום במציאות. לאגדה יש תמיד סוף טוב, והיא מחזקת את האופטימיות של הילד מתוך הקניית הגישה שאם יהיה נחוש ויתמיד, יצליח בסופו של דבר לנצח.
ילדים, כך מסתבר, אינם מבינים את התהליכים שהם עוברים ואינם מעוניינים בפילוסופיה שמאחורי האגדה. הם מרותקים לגיבור הטוב, ודוחים את הדמות הרעה. בדרך זו של פיצול הדו ערכיות הקיימת בתוכם, קל להם יותר לחזק את הטוב שבם ולדחות את הרע. (בטלהיים 1980). על פי פרויד, אדם שהתפתחותו הנפשית תקינה, ימשך בסוף שלב החביון לבני המין השני ויוכל לנהל חיים תקינים
מבחינת תפיסת האני שלו, הערך העצמי שלו ויחסי הגומלין שלו עם הסביבה. (ברכיהו 1990).
סינדרלה ופער ההבנה בין המבוגר לילד:
לצורך הבהרת הנושא של הפער בין הבנתו של הילד את האגדה לבין הבנתו של המבוגר, אביא מקרה שקרה לי עם קבוצת בנות בגילאי חמש ושש. שוחחנו על אגדת סינדרלה, סיפור על ילדה שאמה נפטרה, אביה נשא אישה שנייה, רעה, שהיו לה שלוש בנות מנישואים קודמים. האם החורגת הרעה, משעבדת את סינדרלה להיות המשרתת המושפלת שלה ושל בנותיה המכוערות והרעות. האב אינו מתערב. ואז בנשף אחד אליו מגיעה סינדרלה בעזרת פייה טובה שנותנת לה שמלה ,
נעלי זכוכית, וכרכרה רתומה לסוסים אשר הייתה במקור צמד עכברים ודלעת, סינדרלה פוגשת את הנסיך ומאבדת נעל. לאחר שהנסיך מחפש אותה נואשות הוא מוצאה והם נישאים וחיים לנצח, כמו באגדות, באושר ובשפע.באגדה ישנם אלמנטים אשר צורמים לאוזנו של מבוגר נאור.
ראשית, העובדה שסינדרלה לא הלכה לבית ספר אלא הייתה ילדה עובדת, וכל נושא עבדות הילדים אינו נשלל באגדה, אלא בשל רשעות האם. ניתן כאילו להבין, שאילו היו משלמים לסינדרלה עבור עבודתה, הכל היה תקין. שנית, עניין הרשע המכוער והטוב היפה. הקשר בין צורה חיצונית, לבין אישיות, נותן להבין כאילו על מנת להיות טוב עליך להיות יפה, משמע הקנקן ולא מה שיש בתוכו, או "היי יפה ותשתקי".נקודה שלישית, היא עניין העכברים שהפכו בלא רצון לצמד סוסים, וכל נושא הניסויים בבעלי חיים, השליטה שאנו כבני אדם מרשים לעצמנו בעולם החי, בלי להתחשב בזכויות החיות.אחר כך עניין הנסיך המחפש וחוסר האונים של העלמה סינדרלה , שלא יכלה לעמוד על שלה, וזה חלק מקסמה.
משמע, אם את רוצה להיות אי פעם נסיכה, היי חסרת אונים. (אלמנט המופיע בהרבה אגדות, הנסיכה במגדל, הנסיכה האומללה שישנה על עדשה, וכדומה). וכך גם נושא הנסיך- אם אתה כילד רוצה להיות נסיך כשתהייה גדול, דע לך שיהיה עליך לרדוף אחרי מבוקשך, להילחם בדרקונים, להיות עשוי ללא חת אחרת אין לך סיכוי. נסיך הוא גם יפה, גם אמיץ וגם עשיר, וכמובן, מבלה בנשפים ולא בעבודה. ויש את עניין הנשף בארמון, וכל נושא העבדות והאריסים, אלה שעובדים מול אלה שרוקדים, רעיון שעל פניו דוגל באי שוויון קפיטליסטי, נצלני, דוגל בחברה מעמדית ובשלטון מלוכני טוטליטארי, בניגוד מוחלט לניסיונות החינוך לדמוקרטיה ולסובלנות חברתית, של העולם המערבי הנאור. וכמובן, נושא האב הלא מתערב והטלת האחריות המוחלטת על האם.
תגובת הבנות לסיפור:
כאשר שוחחתי עם קבוצת הבנות בגיל 5-6 על ההיבטים האלה שבאגדה התמימה לכאורה, הן אמרו לי שאני הורסת את הסיפור. שהן, כלל לא חושבות כך והכי רוצות להיות נסיכות. ובמה תעסקו? שאלתי אותן, והן ענו: בלהיות נסיכות. עבורן, כך הסבירו, האגדה מראה שגם למי שכאילו אין כלל סיכוי להצליח, שהוא האחרון בסולם החשיבות החברתית, כמו ילדה שאינה מקובלת בין בני גילה, יש סיכוי שווה להיות נסיכה מאושרת וחסרת דאגות, להיות נאהבת ואוהבת, אלמנט דומה לאגדת הברווזון המכוער.
את ההיבטים החברתיים כלכליים ומלוכניים של הסיפור, כלל לא הבחינו ולא היו מוכנות להבחין בהן גם לאחר ששוחחנו על כך. ברמת ההזדהות הן טענו שעבורן סינדרלה היא כל אחת מהן, מידי פעם, כשהן מרגישות דחויות חברתית על ידי בנות גילן או כשאנחנו, ההורים, כועסים עליהן בשל עניין זה או אחר.
