אישה שהגיע אלי ביקשה שאתקשר עם הנשמה של הכלב שלה. היא היתה קשורה אליו מאד והוא מת בפתאומיות, הותיר אותה עצובה ובודדה. זה היה יכול להישמע הזוי אלמלא הבנתי בדיוק על מה היא מדברת, אותה תחושה משפחתית שאדם מקבל כשהוא מגיע הביתה ומישהו מכשכש בזנב לכבודו, את האהבה ללא תנאי שבעל חיים יודע לתת, ואת מערכת היחסים ללא ביקורת שניתן ליצור עם ההולך על ארבע.
מבחינה אנרגטית, הטיפול בבעלי החיים, בצמחים, בכל אשר קיים, הוא חלק מהאחריות שלנו כבני האדם. האדם נברא לא רק כדי לקחת אחריות על הגשמת הייעוד הפרטי שלו, אלא גם כדי לשמור על העולם, לדאוג לכל אשר נמצא בו. לפעמים זה לא נוח. קל יותר לגרש את היונים, להרחיק את חתולי הרחוב, להתרחק מ"ליכלוך". אבל חלק מהתיקון הוא לעשות דווקא את מה שמאתגר, שיוצר צמיחה, שמוציא מאזור הנוחות.
ברמה הפרטית, ההבנה שהטיפול בבעלי חיים מאפשר מרחב בטוח להבעת רגשות, לקבלת חיבה, לפיתוח אחריות ולחוויית הצלחה וחשיבות קיומית שמטפחת ערך עצמי, מתגברת ברוב המקרים על החרדה לניקיון. אפשר להרים גבה בתמיהה על העניין, לחשוב על הטרחה, ההוצאה הכספית, הלכלוך, אבל כשאדם מדבר על הכלב או על החתול שלו, הוא יספר על תבונתו, יחייך וימתיק מבט, כאילו דיבר על בן אהוב.
זה לא משנה אם זה כלב, חתול, ארנב, איגואנה, או כל בעל חיים אחר, החיבור נעשה ברגשות רכים, מתוך חוויה של קבלה ללא תנאי, הבנה ללא מילים, ואמון מלא. יחד עם זה, יהיה מי שיגיד – אני לא מבינה מה הכלב \ החתול רוצה. הוא לא מדבר וזה מפריע לי. מחקרים מגלים, שאנשים שמרגישים כך עוברים תהליך היפתחות רגשית, ולאחר זמן בחברת בעל החיים מצליחים ליצור שפה משלהם, הבנה הדדית בינם לבין בעל החיים. אפשר לקרוא לזה השלכה, אך אם תשאלו אחרי זמן את האדם, הוא יגיד לכם שבעל החיים שלו "ממש מדבר".
היכולת לייצר קשר רגשי שאין בו שיפוט, קשר של אהבה שאין בו קנאה, שייכות קבועה ויציבה שאינה מאוימת על ידי הסביבה, אמון מלא ללא בגידה, כל אלה ואחרים, הופכים את גידול בעל החיים לקרקע פורייה לחוויית חיים חיובית ותחושת ערך עצמי, הפגת הבדידות ולמידת אחריות, חמלה ואהבה.
כבר ב-1782, הבחינו בבית מחסה לילדים ביורק, אנגליה, בשיפור ההתנהגות וביטוי רגשות לאחר שילדים מבית המחסה החלו לטפל בבעלי חיים שהיו בסביבה. בעל החיים מאפשר לאדם להרגיש אהוב, להרגיש שיש מישהו שזקוק לו ומחכה לו, יש מישהו שיקשיב לו בסבלנות וללא שיפוט. עבור ילדים, גם תינוקות, בעל החיים הוא גירוי חיצוני שמעודד ללכת, לדבר, להתנהל בעצמאות כבר מגיל צעיר, תוך התחשבות ואהבה, גילוי שמחה ותחושת ביטחון.
ב-1953, פסיכיאטר ילדים בשם לוינסון, שילב את הכלב שלו בטיפול בילד מסוגר. הכלב שימש מתווך רגשי ולאורך הטיפול הילד ניפתח בהדרגה והחל ליצור תקשורת רגשית ואחרת עם הסביבה.
