רגעים קשים מהילדות צרובים בתודעה ומעלים כאב בכל הזדמנות, דרך אירועי החיים. המנגנון הפנימי מזהה אירוע על סמך ניסיון חיים. ילדות כואבת היא ניסיון חיים שיוצר מצב בו אדם ימהר לזהות אירוע חיצוני כאירוע שלילי בלא לעצור ולבקר את תגובותיו. אירוע שזוהה כאיום, כחוסר הערכה, כנטישה, מפעיל מנגנוני תגובה שנשמרים מתקופת הילדות ורובם לא תואמים התנהגות בוגרת יציבה ומאוזנת. תוקפנות, בכי, חוסר אונים, פגיעה בדימוי עצמי, כל אלה הם חלק מהסבל שבחותם הילדות. הרגשות החיוביים של חמלה, קבלת השונה, אהבה, התבוננות, תמיכה, כל אלה הם חלק מהמערך הרגשי שאדם בנה במהלך חייו, אך ברגע תגובת הילד הכואב, הם מודחקים ולא פעילים.

מערכת תגובות הילדות עוברת גם דרך הריצוי, הדחף לשאת חן, לזכות באישור על הקיום והדרך. כאשר אדם הרגיל את עצמו בילדותו לרצות ולא לעמוד על דעתו, לשאת חן בכל מחיר על מנת לזכות באהבת הוריו ומשפחתו,  ימשיך זמן רב לאחר שהתבגר לנהוג בדרך זו, ולא יראה כל סיבה לשנות, מתוך ההערכה החברתית שהוא זוכה לה, תחושת השייכות, עד שיתעורר בו קול הנשמה ויבקש ממנו להעיז ולהגשים את חלומותיו הוא.

 חשיבות מרד הנעורים

אדם שלא מרד בגיל הנעורים, עלול למצוא עצמו מורד במסגרת בגיל בוגר, כמו לפצות את עצמו על שלא העיז לעמוד מול הוריו בילדותו. במצבים אלה אדם עלול להרוס תהליכים שעמל עליהם זמן רב. לנטוש משפחה, עבודה ומסגרות כלכליות, מסגרות חברתיות, כל זאת כדי לחוות הגשמה של העצמי, צורך שלא סופק במועדו, וצועק את הרצון לבוא ליידי ביטוי. לעיתים דרך זו מביאה איתה חווית שחרור גדולה ותחושת העצמה, אך בדרך כלל דרך המרד פוגעת בסביבה ובטווח ארוך, פוגעת גם באדם. מתוך בגרות הנשמה, אדם עורך שינויים בחייו באהבה ולא מתוך מאבק. אדם משתמש בעושר הרגשי שלו בתקשורת פתוחה ללא אשמה וכוחנות, אינו עסוק בביטול עצמי כקורבן, אלא פנוי אנרגטית להיות בנדיבות רגשית וזהות עצמית בהירה וחיובית.

אדם ישאל : האם כבוגר אסור לי לכעוס? האם כבוגר אסור לי להיפגע? דרך הרוחניות המעשית מבקשת להבין שרגשות כעס ופגיעה באים מערך עצמי לא מאוזן, מהתבוננות על העצמי במקום על האחר, או במילים אחרות, מאגו פגוע.

 אדם יכול לומר – מאז שאני ילד אני כזה. תמיד הייתי כך, בלי לבחון אם השקפת העולם משאירה את אפשרויות הצמיחה פתוחות בפניו.תארו לכם מורה או גננת, כועסות ונפגעות בשל פעולה של הילד שלכם. הלא תצפו מהן לסובלנות, חמלה והכלה במקום? תארו לכם שהרופא שלכם נעלב או כועס עליכם. הלא הייתם מצפים ממנו להגיב בשלווה ותבונה?השתדלות להיות בערך עצמי יציב מובילה להורדת אנרגיית הכעס, ההיעלבות, הדחייה, והגברת היכולת להתבונן מתוך שלווה, אהבה וחמלה. התבגרות הרגשות אינה הזדקנות וקיבעון אלא הבשלה והרחבה של מערכי התודעה.

 זיהוי תגובת ילד

Angry couple arguing behind a sad girl at home

התבוננו על התקשורת במערכות היחסים שלכם. האם יש הבדל בין התקשורת שלכם בעבודה לזו שבבית? האם יש הבדל בדרך בה אתם מתקשרים עם הוריכם, עם אחים, עם קרובי משפחה לבין הדרך בה אתם מתקשרים עם חברים? בתוך מערכת התגובות שלכם ישנה תגובת ילד. תגובה שלא באה ממקום בוגר של חמלה, קבלת השונה, הכלה, אלא נוגעת בצורך ישן ועמוק להיות נאהב, לקבל אישור לנכונות שלכם, להיות מוערכים. היזכרו בשיחה שהייתה לכם, שיחה שהתפתחה לסכסוך, ריב קטן, אי הבנה וחוסר יכולת מלאה לבטא את מה שאתם חושבים ומרגישים, או שהצד השני לא הצליח להסביר את עצמו ונוצר עימות.שאלו את עצמכם – בן כמה- בת כמה הייתי בשיחה הזאת? מאיפה הגבתי? מאיפה נובע הצורך הלא מסופק שיוצר את העימותים? היו כנים עם עצמכם. אולי השיחה מחזירה אתכם לגיל 12, לגיל 3, לגיל 16…

שאלו את עצמכם בכנות מול מי הייתה לכם סיטואציה דומה בעבר, בילדות. מול מי הרגשתם ככה, לא מוערכים, ללא הקשבה בצד השני לצרכים הרגשיים שלכם, מה היה שם שהביא אתכם להגיע לתגובת אין אונים כעוסה כל כך, כואבת. הזכירו לעצמכם שהאדם שאתם מדברים איתו נמצא כאן ועכשיו. הוא לא האיש מהילדות. גם אתם כבר לא ילדים. נסו בפעם הבאה שאתם נפגשים באדם הזה, להיות במקום של הכלה וחמלה, זו דרגה גבוהה מאד של אהבה, של מודעות רוחנית. זכרו שיש לאדם מולכם זכות מלאה לא להסכים איתכם, וגם לכם יש את הזכות לא להסכים. זכרו שהאדם מולכם מביע את האהבה שלו בדרכו, שאינה תמיד דרככם, והוא רשאי להיות מי שהוא בוחר, בדיוק כמו שאתם רשאים להיות מי שאתם בוחרים.

זכרו שאתם בוגרים. הילד הזה שמגיב לפעמים מהפה שלכם מהרגשות שלכם, שמשתלט על התקשורת שלכם, שמפעיל את העולם הרגשי שלכם ואת המחשבה, לא באמת נוכח. אתם נוכחים. בחרו להיות בוגרים. היו באהבה.לדוגמה : בן שממשיך בבגרותו לריב עם הוריו, ומסרב להכיר בעובדה שהם אנשים מבוגרים בעלי גישות שונות משלו. בשיחה, עולה בכל פעם מחדש הילד הפגוע, הנוזף, התחושה הכואבת שלא מקבלים אותו כמו שהוא . זוהי "תגובת ילד". תגובת בוגר יכולה להכיל את השוני, אינה מצפה שהאחר יתן אישור לקיום. העצמי הבוגר מכיר בקיומי גם בלי אישור הסביבה.הורים רבים והילדים סובלים

הילד הפנימי

היכרות עם הילד הפנימי והכרה בפגיעות שלו, תאפשר ביטוי של צרכים מודחקים. הילד יספר לכם מה כל כך חסר לו ואז אתם תדעו, כבוגרים, מי גר בעולם הרגשי שלכם. תוכלו לספר לילד על עצמכם הבוגר, על ההתמודדויות שלכם, ההצלחות, התובנות, תוכלו להגיד לו שהוא כבר גדול, שהוא יכול לשחרר את הפחד. תוכלו להקשיב לילד, לחלומותיו, לחששות שלו, תוכלו להיות שם בשבילו, לחבק אותו ולהבטיח לו שהוא יגדל ויהיה בוגר, יהיה אתם. כאשר תצרו יחסים של אמון ותתנו כוח לילד, הוא יוכל להפסיק לכאוב ואתם תוכלו להתגבר על מועקות הילדות ולשחררן.

התמודדות עם אשמה

אירועי ילדות נתפסים לעיתים כתהליך בו אדם לא השכיל לפעול בדרך בה יכול היה. תחושת החמצה שמתלווה לזיכרונות מחזיקה אנרגיה יצירתית בסבל.  בית הספר שלא למדתם בו, החברה או החבר שלא נשארו, ההזדמנות שלא נוצלה, האמירה שנאמרה , התגובה הלא נכונה, כל אלה ואחרים אוחזים אנרגיה שהייתה יכולה להיות פנויה לצמיחה.

תארו לכם שהייתם יכולים להחזיר את הגלגל, לקחת את ההזדמנות, להגיב נכון, להימנע מאמירה או לבטא שם, אז, את הדברים שאתם מבינים היום. ליד האשמה מתקיימת תחושת קורבנות. כאשר אדם לא מצליח להסביר לעצמו ממקום של אחריות אישית את תוצאות חייו, הוא מחפש מישהו אחר שיהיה אשם, מישהו שבגללו, הדברים הם כפי שהם.  אם רק היה לכם אז, את השכל של היום… אלא שהיתם ילדים. ילדים שחושבים כמו ילדים, שמתנהגים כמו ילדים, שמשקפים את הסביבה בה הם גדלים כמו ילדים. הגיע הזמן לסלוח לילד שהייתם ולשחרר את עצמכם מתחושת ההחמצה או הקורבן.

התחילו דיון